I love you, baby- Or&Noyjah

שם: לאנה קווין Lana Quinn

גיל: 19

מראה: שיערה שחור חזק, ארוך מאוד, עורה בהיר וחיוור קצת, עיניים ירוקות גדולות ושפתיים בשרניות ומפתות אפשר לומר. בחורה לא מאוד גבוהה, משקלה ממוצע ונורמלי, רגליה ארוכות והחזה שלה די גדול, שתי גומות צצות על לחייה כאשר היא מחייכת וצוחקת.

אופי: בחורה עדינה, אוהבת, דאגנית, חברה נאמנה וחובבת רומנטיקה. אוהבת להיות בבית עם החברה הכי טובה או החבר שלה, להתכרבל ולעשות דברים יחד, לא בחורה של יציאות יותר מדי אבל היא יודעת לשחרר כשצריך. קולה עדין ושקט וזה גורם לאנשים לקבל את הרושם שהיא או חמודה או שהיא פגיעה ואפשר לעשות לה הכל ולפגוע בה. היא אכן נפגעת בקלות וקשה לה לסמוך על אנשים.

רקע: לאנה מתקשה לסמוך על אנשים מפני שכשהייתה בת 18 היה לה חבר שהכניס אותה להריון, כשגילה שהיא בהריון הוא נטש אותה לגדל את התינוקת שהתפתחה בתוכה לבדה. לאנה ילדה את התינוקת וקראה לה קייטלין, למזלה התינוקת מאוד מאוד דומה לה יותר מאשר לאקס שלה וככה היא לא מאוד מתגעגעת אליו. היא כועסת עליו מאוד כמובן ונאבקת בו ובבית המשפט כדי שהוא יתחיל לשלם מזונות לילדה כדי שלאנה לא תצטרך להמשיך להתעסק בדברים האלו ותוכל להמשיך להתמקד בתינוקת שלה בלבד.
ללאנה משפחה תומכת במצב כלכלי טוב, לכן אין לה בעיות לגדל את הילדה אך היא עדיין עובדת ורוצה ללכת ללמוד בקולג' יום אחד, אבל רק כשהילדה תגדל עוד קצת ותוכל לשהות אצל ההורים של לאנה. יש לה שני אחים גדולים שמאוד נחושים למצוא את האקס של לאנה- ג'ראד ולפוצץ לו את הצורה על מה שהוא עשה לאחותם הקטנה, אך כרגע זו לא אפשרות מפני שהוא בכלא על סמים וגניבה. לאנה לא רוצה את ג'ראד כחלק מחיי בתה כי היא לא רוצה שתסתובב לידה דוגמה רעה לבן אדם.

תחביבים: להיות עם קייטלין, לטייל ולצאת לארוחות בוקר יחד עם חברתה הטובה, אליסון סמית'. לאנה אוהבת מאוד לצחוק והיא בחורה ידידותית לכולם, אוהבת לצאת לקניות ולהלביש את קייטלין בבגדים חמודים ולצלם אותה.

מידע נוסף: אחרי מה שקרה עם ג'ראד ולאחר שילדה את התינוקת ועברה בכמה דייטים מביכים, היא מפחדת להכיר גברים חדשים כי בדרך כלל הם נרתעים מהסיבה שיש לה תינוקת. לאנה לא רוצה להכיר בנים חדשים עד שקייטלין תהיה קצת גדולה יותר ותוכל פחות להיות תלויה בלאנה בדברים כמו להתלבש ולאכול. היא לא בעניין של לחפש מערכת יחסים ומאמינה שכשיגיע הזמן שיהיה לה גבר חדש זה יקרה.

הערות: בהצלחה♥

שם: אליסון ולריה סמית'

גיל: 18 וחצי

מראה: שיערה של אליסון בצבע חום בהיר עם גוון בלונדיני, שיערה ספק גלי ספק חלק עם פוני המופנה לצד.
צבע עיניה של אליסון הן חומות בהירות עם גוון כחלחל סביב לאישוניה. גובהה של אליסון ממוצע לגילה וכמו
כן משקלה של אליסון נמוך ממוצע גילה.

אופי: אופיה של אליסון מאוד מורכב ולכן הוא יתגלה בהמשך הלעילה.

רקע: אליסון נולדה בלונדון שבאנגליה וכמה ימים אחרי שנולדה הוריה עברו לאמריקה מכיוון שאביה קיבל הצעת עבודה טובה.
אליסון באה ממשפחה עמידה עם תנאים כלכליים טובים וכל מה שהיא רוצה למעשה היא מקבלת. לאליסון שני אחים, אח גדול ואחות קטנה. וויל, אחיה הגדול בן 21 ואחותה הקטנה מריאוז, מרי למעשה בת 13. הם מתגוררים בשכונת פרברים כזו לא רחוקה מהעיר, רבע שעה נסיעה לעיר. אביה של אליסון עורך דין ואמה של אליסון בעלת רשת/חברת תכשיטים נמכרת בכל העולם. אביה שרוי בנסיעות עסקים ולרוב היא בבית עם אחיה ודודתה מכיוון שגם אמה עובדת לרוב. רק בסופי שבוע הם נמצאים בבית.
אליסון סיימה את לימודיה בתיכון במגמת תקשורת וצילום. במהלך לימודיה בתיכון באחת מן החופשות אליסון נסעה לאנגליה לבקר את המשפחה שלה ושם היא פגשה בנייל. חבר בלהקת וואן דיירקשן. השניים התיידדו ופיתחו מערכת יחסים די ארוכה במשך שנה אך השניים נפרדו לאחר שגילתה שהוא בגד בה, לא בכוונה כמובן. נייל התנצל אך לשווא, היא אינה סלחה לו. אליסון חזרה לאמריקה והיא מתכוננת כרגע ללימודיה בקולג'.

תחביבים: אליסון מתחברת לתחום הנגינה מגיל צעיר מאוד, היא מנגנת על תופים, גיטרה ופסנתר. אך הכלי שהיא מאוד מתחברת אליו הוא הגיטרה, הנגינה סוחפת אותה לעולם הדמיוני שלה, פותחת לה מן פורטל כזה שהיא נשאבת אליו ושוכחת מכל הצרות שאליהם היא נקלעת. אליסון ילדה מאוד סגורה לפעמים ולכן היא כותבת שירים שמביעים את הרגשות שלה ואף היא אוהבת להלחין אותם אך הרבה לא שומעים את אליסון, למעשה אף אחד מחבריה חוץ מאחת, לאנה שהיא עצמה יודעת שאליסון מנגנת ושרה, היא לא מרבה לחשוף את זה מול אחרים, יש לה פחד מול קהל. אליסון אוהבת לבלות מאוד בקרב חברתה הטובה, היא מספרת ללאנה כמעט הכל וכאשר נייל בגד באליסון לראשונה לאנה תמכה באלי ועזרה לה להתמודד עם הכאב, לשכוח את נייל.
אליסון מחשיבה את לאנה כאחותה ואף היא אוהבת לעזור לה ולטפל בביתה הקטנה. אליסון מחשיבה את לאנה כבת משפחה שלה וזה מה שהופך את החברות ביניהן למדהימה, לא משנה כמה שתיהן יריבו אחת עם השנייה בשנייה שמישהי תרגיש געגוע הן משלימות, קשה להן לחיות בנפרד זו מזו.

מידע נוסף: כרגע לאליסון יש חבר. מקס. הוא מאמן בחדר כושר ושניהם הכירו כאשר אלי החלה להתאמן ולדאוג לעצמה. הם החלו לצאת ונפתחה בין השניים מערכת יחסים. הם יוצאים כעת חצי שנה יחד ואוהבים זה את זו מאוד. אליסון לא כ"כ מרוצה מהעובדה שהוא עדיין מדריך בחדר הכושר מכיוון שהרבה בנות מסתכלות עליו אך היא יודעת שאם היא תתערב ותאמר לו משהו המצב יהיה לא כ"כ טוב ביניהם כך שהיא לא מתערבת למרות שהיא יודעת שהוא אוהב אותה והוא לא יעשה שום דבר שיפגע בה על אף שהבגידה של נייל עדיין כואבת לה.

הערות: בהצלחה!

"קייטלין, בבקשה... מה קרה לך?" התעוררתי מתוסכלת מהבכי המתמשך של קייטלין, קמתי להניק אותה על הספה בסלון. היום יש לי יום חופשי סוף סוף ולא היה לי חשק לקום בעשר, אבל כשיש לך תינוקת שום דבר לא הולך לפי מה שאת רוצה. החלפתי לה את החיתול מהלילה והמשכתי להחזיק אותה עליי. היא כבר מתחילה לזחול וזה מסוכן לתת לה להישאר על השטיח שלה כי היא עלולה להתחיל לזחול בכל רגע ולהגיע למטבח בלי שאשים לב. הכנתי לעצמי כוס קפה וישבתי בסלון, הדלקתי את הטלוויזיה על ערוץ התינוקות שלאנה אוהבת כי הוא בעיקר מנגן שירים לילדים קטנים יותר מסדרות טלוויזיה וזה טוב, אני לא אתן לה לראות טלוויזיה עד גיל שנה וחצי לפחות, זה סתם דופק את המוח לדעתי.
אמא שלי התקשרה, "לאנה, איך הילדה?" "טוב שאת זוכרת אותי אמא." "אני אוהבת אותך, מתוקה. תשמעי, חברה שלי, דיאן, זו שעובדת בקו של דברים לתינוקות הצליחה לסדר לך עגלה חדשה וכמה בגדים לקייטלין. אני אבוא אליך בסביבות חמש בצהריים ואביא לך את זה. את ביום חופשי?" "כן, אמא. אני תכף רוצה לצאת לאכול עם אליסון, אז אדבר איתך מאוחר יותר." "טוב, אבל תני לי להגיד שלום לבובה הקטנה שלי." היא אמרה ויצא לה הקול האידאלי של סבתא. "קייטלין! זאת סבתא!" היא אמרה דרך הטלפון כששמתי אותה על רמקול, קייטלין אמרה רק כמה הברות של "אה.." ומלמלה שטויות בשפה שלא קיימת. גיחכתי, "טוב, אמא, נדבר." אמרתי וניתקתי. התקשרתי לאליסון להזמין אותה לצאת איתנו לארוחת בוקר מאוחרת.

התעוררתי מצלצול הפלאפון, עיניי היו עדיין רדומות ושפשפתי את ידיי בהן. על המסך ראיתי במטושטש את שמה של לאנה,
לקחתי את הפלאפון מן השידה וניתקתי אותו מן הטעינה והסטתי את המסך בכדי לענות. "היי אלי-" "היי." אמרתי בקול צרוד למדיי, היא צחקה. "הערתי אותך?" היא שאלה בתהייה, "כן, בערך." מלמלתי בגיחוך קל. "אבל לא משנה, במילא תכננתי לקום אני צריכה לנסוע הביתה." אמרתי לה, "איפה את?" היא שאלה, "נרדמתי אצל מקס. ראינו סרט ביחד ונרדמנו שנינו." אמרתי בפיהוק ודיברתי בלחש כדי לא להעיר אותו. "הוא לא עובד היום?" היא שאלה, "הוא מתחיל לעבוד מאוחר היום." אמרתי באנחה ופיהקתי.
"היי אלי מה דעתך לבוא לאכול ארוחת בוקר יחד איתי ועם קייטלין? נשב איפשהו, ברגוע, בשקט." היא אמרה,
"נשמע מצוין. תראי מה נעשה, אני אקום, אני אצא מכאן ואלך הביתה. אני אתקלח ואתארגן ואז אצלצל אלייך. אני אבוא לאסוף אותך?" שאלתי אותה. היא הנהנה לחיוב. למעשה, מאז שקייטלין נולדה באוטו שלי תמיד יש סל קל למקרה הצורך אם במידה ואצטרך לשמור על קייטלין שלאנה לא תצטרך להעביר את שלה ויהיה בלאגן. אנחנו מצוידות תמדי. "אוקיי, נתראה." אמרתי וניתקתי את השיחה. קמתי באטיות מן המיטה וארגנתי את הדברים שלי. נפרדתי בנשיקה קלה ממקס ויצאתי בשקט מן החדר שלו. זו הייתה הדירה שלו למעשה, הוא שוכר אותה כי היא קרובה למכון הכושר. הוא גר די רחוק, זאת אומרת הבית של ההורים שלו והוא מעדיף לגור קרוב למקום עבודתו. ירדתי למטה במדרגות ונכנסתי אל המכונית שלי. נסעתי הביתה וכשהגעתי נכנסתי אליו והתארגנתי לפגישה עם לאנה.

התארגנתי לצאת לארוחת הבוקר עם אלי. יש אצלה כיסא לקייטלין באוטו מה שמקל עליי מאוד כי כבר קשה לי לנהוג לפעמים, אני מתחילה להתעצבן בקלות.
לבשתי ג'ינס צמוד בהיר, גופייה אדומה וסנדלים חומות. אספתי את שיערי לקוקו נמוך שדגדג את הגב התחתון שלי כבר, שמתי אייליינר דק ומסקרה וכמובן בושם ודאודורנט. היה די חם בחוץ בצורה נעימה הפעם, הלחות לא הייתה כזאת גרועה כמו בדרך כלל כאן בלוס אנג'לס. הלבשתי את קייטלין במן טייץ לבן ושמלה אדומה קטנטנה כזו, אנחנו בדרך כלל מתלבשות בצבעים תואמים כי זה חמוד נורא לדעתי. שטפתי את פניה קצת שלא יהיה לה חם ישר כשיוצאים ולא היה צורך למעשה לקחת עגלה או משהו, פשוט נוציא את הסל-קל מהאוטו של אלי מהר. לקחתי את התיק של קייטלין ובו חיתולים, מגבונים, מוצצים וכו' וגם כמה בגדים להחלפה אם היא תתלכלך יותר מדי.
לקחתי את תיק הצד החום שלי ושמתי את הפלאפון, מפתחות לבית וכל מיני דברים אישיים. אלי צלצלה אליי בסביבות 11:30 ואמרה שהיא בחוץ. לקחתי על הידיים שלי את קייטלין ויצאתי עם הדברים החוצה, אלי מיד באה לעזור לי לשים את הדברים באוטו ואני בינתיים חגרתי את קייטלין מאחור בכיסא שלה וישבתי לידה לאחר שנתתי נשיקה לאלי וחיבקתי אותה. "לאן נלך?" היא שאלה, "למקום הרגיל." אמרתי, יש לנו מסעדה קבועה לארוחות בוקר למעשה, כל המלצרים והעובדים כבר מכירים אותנו ואנחנו חברות של כולן, בדרך כלל במקומות ציבוריים אנשים לא אוהבים לראות נשים מניקות ילדים אבל שם תמיד מקבלים אותי ואת קייטלין וכמובן את אלי בכיף ובחיוך אז הפכנו את זה למקום הקבוע שלנו.
אלי התחילה לנסוע לכיוון המסעדה בזמן שאני שיחקתי עם איזה צעצוע של קייטלין יחד איתה ושעשעתי אותה במהלך הנסיעה. היא די אוהבת לנסוע באוטו ונרדמת מהר, אבל לא נתתי לה לישון אחרת בלילה היא תעשה לי בלאגן.

שמתי כמה שירים וברדיו היה פתאום את אחד מן השירים של וואן דיירקשן. הבטתי במראה הפנימית בלאנה והיא הסתכלה עליי כנראה מחכה לראות את התגובה שלי לנוכח זה שזו הלהקה של האקס שלי, זה שבגד בי לפני שנה. אידיוט.
"הם חברים שלי. זה שהוא יצא מטומטם זה לא אומר שאני לא יכולה לשמוע אותם" אמרתי לה, משכתי בכתפיי והיא חייכה,
"אני גאה בך אלי." היא אמרה, "שטויות, זה באמת שטויות, אני מניחה שכל אחד התקדם והמשיך בשלו, יש לי את מקס ואני אוהבת אותו ואני לא צריכה לתת לענייני העבר שלי להפריע לי בעתיד." אמרתי לה, "או בהווה." הוספתי, היא חייכה אליי, חייכתי אליה.
אפילו ששמעתי את קולו של נייל ואת הסולו שלו זה די העביר בי צמרמורת אבל התעלמתי מן העובדה הזו. למעשה אני ליאם זאין לואי והארי חברים טובים, הם מצלצלים אליי מידי פעם ושואלים מה קורה איתי, לא תמיד, לעיתים רחוקות אבל עדיין, זה חמוד בהתחשב לעובדה שנייל ואני נפרדנו. הם מבינים את המצב והם לא יתנהגו בצורה ילדותית וינתקו איתי את הקשר בגלל זה.
הארי מחשיב אותי כאל אחותו הקטנה, אנחנו מדברים הרבה למעשה מבין ארבעתם.
הגענו אל המסעדה ועזרתי ללאנה עם העגלה בזמן שהיא הוציאה את קייטלין מהסל קל. העגלה כבר הייתה בחוץ, מוכנה. סגרתי את הבגאז' וכשווידאנו שלא שכחנו כלום במכונית דממתי את המנוע ונעלתי אותה. נכנסנו אל המסעדה. התיישבנו במקום הקבוע שלנו, במרפסת הזו בחוץ מכיוון שיש מזג אוויר נעים והמלצר הגיע.

"הבנות האהובות עלינו. בוקר טוב, יפהפיות." המלצר ניגש אלינו ונתן נשיקה לקייטלין על הלחי, גם לי ולאלי. אנחנו בנות משפחה במסעדה הזו כבר. "מה שלומך, ריצ'ארד?" חייכתי אליו, "הכל מעולה, מה שלומכן?" "מצוין." אלי ענתה לו, "שתייה על חשבון הבית בשבילכן. הנה התפריטים שלכן בנות." הוא חייך אלינו ונכנס פנימה להביא לנו את השתייה שבחרנו. "תגידי אלי, איך הולך עם מקס? לא שמעתי עליו כבר כמה ימים." חייכתי והתעניינתי. "אני אוהבת אותו מאוד כרגיל. אנחנו מתקדמים לאט." היא אמרה. "קייטלין, מה קרה?" היא החלה ליילל, "רק שניה, אלי." הוצאתי אותה מן העגלה ונדנדתי אותה קצת על הידיים שלי עד שהיא נרגעה. "את רוצה קצת?" אמרתי, קורעת חתיכה רכה מסלסלת הלחם שעמדה מולנו ונתתי לקייטלין לאכול אותה. כמובן שהיא עשתה ממנה קווץ' רציני ומרחה אותו על השולחן. "את רק בלגן עושה ואת פשוט מודעת לזה שאי אפשר לעמוד בפנייך, הא?" נאנחתי ונישקתי אותה על הלחי. "אלי, תעבירי לי מפית." ביקשתי וניגבתי את פניה של קייטלין. הושבתי אותה חזרה בעגלה כשהאוכל שלנו הגיע ולמרבה הפלא היא לא הפריעה לי לאכול והצלחתי לסיים מהצלחת גם בלי שהיא תתחיל לבכות ולהציק לי, מה שהיא בדרך כלל עושה. "טוב, אז בואי נלך לשטוף לה פנים רגע." אמרתי לאלי, קמנו מהשולחן וגם הלכנו להחליף לקייטלין חיתול כי יש עמדת החתלה בשירותים ציבוריים תמיד. לקחנו את הדברים ואלי החזיקה את התיק. כשנכנסנו אלי נכנסה שניה לשירותים ואני החלפתי לה חיתול, כשסיימתי, אלי החזיקה את קייטלין ואת התיק ואני נכנסתי לשירותים. "אני חוזרת לשולחן איתה." אלי אמרה, שמעתי אותה רק יוצאת מן הדלת.

-נייל-
ליאם ואני הלכנו להביא ארוחת בוקר בטייק-אוואי לבנים ולנו הביתה, היה לכולם ג'ט-לג ורק אנחנו היינו ערניים מתמיד. "ליאם, חכה רגע, אני הולך לשירותים. תשלם בינתיים." אמרתי, טופח על גבו פעמיים ומתקדם לשירותים. כשסיימתי שם שטפתי ידיים ויצאתי החוצה ופתאום אני רואה מולי כמו הזיה- אליסון סמית'. לא יאמן. על הידיים שלה פאקינג תינוקת בת כמה חודשים, תינוקת עם עיניים כחולות ושיער שטני כהה פלומתי שכזה על ראשה. "אליסון." "נייל." היא הייתה מופתעת לראות אותי שם. "אני רואה שמישהי נהנתה יותר מדי. יש גלולת היום שאחרי את יודעת.." אמרתי בארסיות, היא כמעט רצחה אותי במבט שלה, "את יודעת מי האבא או שזה עדיין בתהליכים?" רמזתי שוב בחוצפה, היא כל כך רצתה לענות לי על זה אבל נראה שהתאפקה. מהשירותים יצאה בחורה עם שיער שחור, זיהיתי שזו איזו חברה של אלי והיא לקחה את התינוקת מידייה, "בואי, אלי. תתעלמי." היא אמרה והרימה את התינוקת, מחבקת אותה ואלי לקחה תיק. פה כבר הרגשתי רע עם עצמי ואז אלי אמרה לחברה שלה "אני תכף באה." ונשארה מולי. "אז מה נייל.. לא השתנית." היא אמרה בקול קצת ארסי. חברה שלה חזרה לשולחן שבו הן ישבו, ביני לבין אלי התפתח ריב מהר מאוד.

הבטתי בנייל. זה היה מאוד מוזר למעשה לראות אותו אחרי כל האשמות שהוא הטיח בי כרגע ועוד להמשיך לדבר איתו?
מה לעזאזל. "באת כדי להתחנן אליי שאני אסלח לך שוב? להתנהג כמו טמבל?" שאלתי אותו, "הו לא, רגע. ההתנהגות שלך,
אתה היית ונשארת טמבל יותר מתמיד." אמרתי לו בארסיות, הוא גיחך. "לא מצאת משהו יותר טוב להגיד? נו מה, טמבל? מה אנחנו ילדים בני שנתיים?" הוא שאל, "אני לא יודעת מה איתך, בוודאות אני יודעת שאני יותר בוגרת ממך ג'יימס הורן." אמרתי לו,
"התחלנו עם שמות שניים ומשפחה? אין בעיה ולריה סמית'." הוא אמר בטון מתגרה, פלטתי נחירת בוז.
"אני לא מבינה למה אני עדיין עומדת כאן ומדברת עם אפס כמוך." התחלתי להרים את הטון, "אפס כמוני? הו, היית מתה לחזור להיות איתי שוב נכון סמית'?" הוא שאל, מניח את ידו על הלחי שלי ומלטף אותה, "נייל!" צעקתי עליו, גורמת לאנשים שישבו במסעדה להסב את מבטם אליי ואל נייל. "אתה חתיכת אידיוט, תמיד תישאר אותו האידיוט שהיית אז. אל תיגע בי, אל תתקרב אליי ובבקשה, תפסיק להיות כזה פתטי." סיננתי בעצבים ודחפתי אותו אל עבר הקיר.

-ליאם-
לפתע שמעתי צרחה, מישהי צווחה ליתר דיוק את שמו של נייל, צווחה מחרישת אוזניים שכזו. בדיוק שילמתי לקופאית על הטייק אואי כשפתאום הסבתי את מבטי וראיתי אל מולי את אליסון. משכתי בכתפיי ולקחתי את השקיות שהזמנתי. כשהתקדמתי אל עבר השירותים כדי לקרוא לנייל ראיתי אחת מהנערות ניגשת אל כיוונה של אליסון ומנסה לקחת אותה משם, לאחוז בידה ולמשוך אותה רחוק מנייל אני מניח כדי להרגיע את העניינים, כדי שלא תתעצבן או משהו ויתפתח כאן ריב יותר ממה שנהיה בין שניהם. הם כמו חתול ועכבר. אליסון הרחיקה את הנערה משם בזהירות, אך הבחנתי שהיא נושאת על ידה תינוקת כבת כמה חודשים. משכתי בכתפיי וכשראיתי שהיא יוצאת החוצה משכתי בכתפיי ויצאתי החוצה עם השקיות. "את צריכה עזרה? זאת אומרת, עם התינוקת והדברים." אמרתי בחיוך קל.

הבטתי בבחור שעמד לידי, "תוכל רק להוציא את הנייד מהכיס שלי ולומר לי אם יש הודעות?" ביקשתי, מסתובבת כי הנייד היה על הכיס האחורי. הוא הסמיק קצת ואמר "לא." חייכתי. "שב, זה יקח זמן בטח. שני אלה.." נאנחתי התיקים שלנו היו מוכנים לתזוזה כי כבר סיימנו לאכול, אבל קייטלין התחילה לבכות. "בת כמה היא?" "חצי שנה." חייכתי, "היא מתוקה. היא נורא דומה לך." "תודה." חייכתי אליו. "יפריע לך להחזיק את זה שנייה?" ביקשתי, מושיטה לו את המוצץ הוורוד של קייטלין. "בטח, אין בעיה." הוא אמר, ובינתיים אני השכבתי אותה עליי, מרימה את הגופייה ואת החזייה שלי מתחת ומניקה אותה. ליטפתי את הלחי שלה בתנועה מעגלית, זה מפעיל רפלקס יניקה אצל תינוקות. היא הסתכלה עליי תוך כדי וחייכתי אליה. "א.. איך קוראים לה?" הוא גמגם קצת, "קייטלין." עניתי.
כשהיא סיימה לאכול סידרתי את הגופייה שלי וביקשתי מהבחור להחזיק אותה לשנייה כדי שאוכל להתארגן על עצמי.
שמעתי את כל הצעקות בין אליסון לנייל, הרגשתי קצת נבוכה אבל זו בעיה שלהם והם יפתרו לבד. כמו ילדים גדולים או כמו ילדה גדולה ואידיוט, זה מה שהיה בדרך כלל.

כאשר היא הניקה את התינוקת הייתי די מובך, אף פעם לא נקלעתי לסיטואציה כזו, לא ידעתי באמת לאן להסתכל וכאלה, זה היה די מביך. השתדלתי מאוד להתמקד בפניה של הבחורה, היא הייתה יפיפיה. טוב, זה מסביר למה התינוקת יפה, הרי תינוקות יוצאים דומים להורים שלהם. חייכתי אליה ומידי פעם כשעיניי סטו לכיוון התינוקת מידית העברתי אותן למעלה, הסתכלתי למעלה כדי לא ליצור תחושת מבוכה או משהו. הבחורה שאינני יודע את שמה עדיין ביקשה ממני להחזיק בתינוקת כי היא הייתה צריכה לארגן כמה דברים בתיק וכך עשיתי כמובן מיד לאחר שהיא סיימה להניק אותה.
"היי קייטלין." אמרתי בחיוך קל והיא אחזה באצבע שלי. "האחיזה שלה חזקה." אמרתי בחיוך קל, הבטתי בבחורה שככל הנראה הייתה
האימא שלה. משכתי בכתפיי וחייכתי אליה. היא חייכה אליי. "היא יפיפייה." מלמלתי כאשר הבטתי בתינוקת. התינוקת חייכה אליי.
חייכתי אליה וכששחררה את ידה מידי ליטפתי את פניה. "בדר"כ כשמישהו לא מוכר מחזיק אותה היא בוכה." הנערה אמרה, חייכתי אליה, "יש לי ידי קסם." אמרתי בגיחוך קל, צחקתי. "אני סתם צוחק." אמרתי במבוכה והשתעלתי מעט כדי להחניק את הגיחוך המטופש שיצא לי.

-אלי-
"אל תכחישי. את מתגעגעת. קשה לך בלעדיי וזה לגיטימי." נייל אמר, פלטתי נחירת בוז. "אתה נחשב כבר לנחלת עבר חמוד. אתה לא מעניין לי שום דבר ואני נשבעת לך תפסיק להיות כזה אידיוט. בעל אגו נפוח. אני אתפלא אם יש לך מישהי, מישהי שתשרוד את הטמטום שלך." אמרתי בארסיות והסתובבתי בכדי ללכת. נייל אחז בידי והצמיד אותי קרוב אליו. הפנים שלנו היו קרובות זה אל זו והוא הביט בעיניי, הבטתי בו. "ומה יש לך לומר עכשיו? אני עדיין אידיוט?" הוא שאל בלחש, בטון מתגרה, ארסי שכזה. שיחקתי את המשחק שלו וכשהתקרבתי עם שפתיי אל שלו בעטתי בו. הוא התקפל על הרצפה. "כן. אתה אידיוט מוחלט הורן." אמרתי לו. התרחקתי ממנו.

-נייל-
(10 נקודות לאליסון)
הכאב שפילח אותי מהבעיטה שהיא נתנה לי שם למטה היה אחד הגרועים שעברתי. היא הלכה משם מהר והותירה אותי מובך וכאוב, ואני חשבתי שעוד ניצחתי במשחק הזה הפעם.
עד שהספקתי להתעשת על עצמי ולחזור לראות מה עם ליאם הבנות נעלמו וליאם חיכה לי שם במבט שואל. "אני אסביר אחר כך." אמרתי, מעוצבן. האליסון הזאת... גאד דאמט.
נכנסנו לאוטו וליאם נהג הפעם, כאב לי כל כך שראיתי כוכבים. (מגיע לו!!(

-לאנה-
"אלי, מה קרה שם?" שאלתי, "הוא החליט להיות חרא כמו תמיד. אז בעטתי לו שם למטה." היא אמרה מרוצה מעצמה, פרצתי בצחוק וקייטלין צחקה אפילו שהיא לא מבינה כלום. היא צוחקת כשאנשים צוחקים.
"אמא שלי אמורה לבוא אחר כך כנראה עם אח שלי להביא לי כמה דברים לקייטלין. אולי ניפגש בערב?" שאלתי את אלי כשהיא עזרה לי להחזיר דברים הביתה, "דברי איתי." היא חייכה ונשקה ללחי שלי. "אוהבת אותך. היה לי כיף." אמרתי, היא נופפה לנו לשלום ונסעה לכיוון אחר. שמתי את קייטלין במיטה שיש לה בסלון כדי שתוכל לנוח שנת צהריים יחד איתי כשאני ישנה על הספה עד שאמא שלי תתקשר להעיר אותי לפני שהיא מגיעה לבקר.

כשהגעתי הביתה מרי הייתה עם חברות שלה. זה היה אמצע שבוע למעשה. ריח של בישולים הגיע מן המטבח.
כשהתקדמתי אל המטבח ראיתי את אימא, הייתי די מופתעת לראות אותה. "היי יקירתי." אימא אמרה כשהבחינה בי, נישקתי אותה.
"מה את עושה מוקדם כ"כ בבית?" שאלתי בתהייה, "אבא מגיע היום. הוא חוזר מהונג קונג ליומיים שלושה בבית והוא חוזר. החלטתי להכין ארוחה לכולנו שנאכל כולנו היום יחד." היא אמרה, חייכתי אליה וחיבקתי אותה.
"את נראית מעוצבנת מה קרה?" היא שאלה בתהייה, "רבת עם מקס?" היא מלמלה, הם אוהבים את מקס.
הנדתי את ראשי לשלילה. "סתם משהו. עניין פעוט, לא חשוב בכלל." אמרתי. היא הנהנה לחיוב ועזרתי לה לבשל מעט עד לרגע שבו היא אמרה לי בעצם שאני יכולה לתת לה לבד, שהיא מסתדרת. מרי מעריצה של וואן דיירקשן והיא ראתה עם חברות שלה בסלון את הוידאו שהיא צלמה מההופעה האחרונה שלהם שהיא הלכה אליה. פלטתי נחירת בוז. היא אוהבת משם את לואי למרות שהיא אוהבת את כל הבנים, טוב, לואי מקסים ללא ספק.
כשהראו את נייל אלכס, אחת מהחברות שלה החלה לחייך כמו מפגרת, "הוא כ"כ מושלם." היא מלמלה, החנקתי גיחוך מלגלג, "כן בטח." סיננתי וגרמתי לה לתקוע לעברי מבט. אם היא רק הייתה יודעת שלפני שנייה הכנסתי לו ברכיה ב- התחלתי לצחוק ועליתי למעלה אל החדר. סוגרת את הדלת וצונחת על המיטה. אידיוט.

-ליאם-
הנסיעה עברה למעשה די בשקט. "היי נייל מי זו החברה הזו שהייתה עם אליסון?" שאלתי אותו, הוא נאנק מכאב. "אני לא זוכר איך קוראים לה אבל היא חברה טובה שלה." אמר לי נייל. משכתי בכתפיי ונכנסתי אל החניה בתוך הבית. החניתי את המכונית וסגרתי את השער עם השלט. נכנסנו פנימה. "סוף סוף. אני גווע. למה התעכבתם?" זאין שאל אותנו. לואי קם מן הספה והוא עזר לארוך את השולחן. "הייתה תקרית קטנה." אמרתי לזאין, מביט בנייל. הארי צחק. "מה קרה מייט?" לואי שאל את נייל.
"לא משנה." נייל ענה בעצבים והתיישב על הספה, מרים את רגליו ושם את ידיו על הזין שלו, זאת אומרת על המכנסיים. הוא עצם את עיניו ופלט אנחת כאב. הבנים הביטו בי. "הייתה תקרית בינו לבין אליסון. בואו נגיד שהיא לא הסתיימה בטוב-" "ליאם!" נייל צעק ונאנח. "פגשתי אותה." הוא מלמל. "ו?" לואי שאל בהתעניינות, הבנים הביטו בו. "כמו שליאם אמר, זה הסתיים ברע. דאמיט, הבחורה הזו מעצבנת אותי." נייל מלמל וגיחכתי.

כשאמא שלי הגיעה לתת לי את הדברים ישבנו יחד לכוס קפה, בסוף גם שני אחיי הגדולים ג'ייק ואנדי באו איתה. "היי." אנדי חיבק אותי ואחריו ג'ייק, הם תאומים למעשה, בגלל זה הם כל כך קרובים. שניהם גבוהים מאוד, שריריים, בעלי שיער שחור ועיניים כחולות. אני קיבלתי עיניים ירוקות מאבא, הם קיבלו את שלהם מאמא, אבל רק העיניים ככה. הם דומים לאבא שלנו ואני דומה לאמא שלנו, ג'ואן. "היי, אמא." חיבקתי אותה, היא נשקה למצחי ובינתיים ג'ייק הרים את קייטלין ונתן לה בקבוק עם מים, "איך את?" אנדי שאל, "בסדר. היינו עם אליסון רוב הבוקר ואז באנו לפה לנוח." עניתי. "תראי, לאנה, אני יודע שאת קצת מפחדת מזה כרגע, אבל יש לי חבר טוב שמאוד רוצה להכיר אותך. הוא יודע שיש לך ילדה והכל, אבל הוא עדיין מעוניין ב..." "לא, אנדי." מיד סירבתי להצעתו. "למה אבל?" "אני לא יכולה עכשיו. אני צריכה לדאוג לקייטלין והסחות דעת הן לא מה שיעזור לי עכשיו. חוץ מזה הטראומה מג'ראד מונעת ממני להתקדם." "מה איתו באמת?" שאל ג'ייק בטון מזלזל, "הוא משתחרר מהכלא עוד שבוע, הוא רוצה לראות את הילדה." אמרתי מגחכת בזלזול, "אין סיכוי. כבר הגשתי בקשה לבית המשפט על משמורת מלאה עליה וכמובן שתומכים בהצעה שלי אחרי מה שיש לו בתיק המשטרתי ואחרי השהות בכלא מאז שהייתי בחודש שישי. כבר שנה." עניתי.
בסביבות השעה שבע בערב אמא שלי הציעה שנצא לארוחת ערב יחד במסעדה כדי שלא נצטרך לבשל. ג'ייק ואנדי שמו עין על קייטלין בזמן שאמא שלי התארגנה יחד איתם בסלון ועזרה לי לסדר את הבית. אני התקלחתי והתלבשתי לארוחת הערב, שם נפגוש גם את אבא שלי, רוברט.
לבשתי ג'ינס צמוד כהה וגופייה לבנה שמעליה לבשתי קרדיגן שחור ארוך. נהיה קריר קצת בחוץ. פיזרתי את שיערי ושמתי הרבה עיפרון שחור ומסקרה, ליפסטיק ורוד ונעלתי נעלי עקב שחורות נמוכות שמקדימה יש להן כמה רצועות שנמצאות ברווחים קטנים אחת מהשנייה והנעליים חשפו את בהונות הרגליים שלי.
אנדי סידר את הכיסא של קייטלין באוטו שלהם ושם אותה שם. לקחתי את התיק שלה, את התיק שלי עם כל הדברים ושלחתי הודעה לאליסון שאני אוהבת אותה ושתדע שיצאתי עם ההורים אם היא מחפשת אותי במקרה.
כשהגענו למסעדה פגשנו את אבא שלי, הוא חיבק אותי והרים את קייטלין. נכנסנו למסעדה והתיישבנו בשולחן לחמישה עם כיסא לתינוקת וכולנו התחלנו לעיין בתפריטים בינתיים.

יד ליטפה את ראשי ושפתיים נשקו אל מצחי. פקחתי את עיניי ושפשפתי את ידיי בעיני, ראיתי את אבי יושב על המיטה ומלטף את ראשי. קמתי מתנוחת שכיבה לישיבה וחיבקתי אותו, לא עוזבת אותו. "התגעגעתי אלייך." אמרתי לו, לא ראינו אותו כמעט שבועיים. הוא חיבק אותי חזק וחייך אליי. "אלי יקירתי. הארוחה מוכנה, תתארגני, תתאפסי על עצמך ותרדי למטה." הוא אמר, נושק אל מצחי ונותן לי להתארגן. הנהנתי לחיוב והוא יצא מן החדר, סוגר את הדלת. פתחתי את הארון והחלפתי את הבגדים שלי למשהו נוח. שורט ג'ינס וגופייה ורודה בהירה כזו. שמתי את נעלי הבית שהם כמו כפכפים כאלה נוחים ואספתי את שיערי לקוקו גבוה, אספתי אותו בצורה מעוגלת ולקחתי את הפלאפון מן הטעינה מורידה אותו יחד איתי למטה.
וויל ומרי ישבו בשולחן ואימא סיימה להביא דברים לשולחן. עזרתי לה לארוך את מה שנשאר והתיישבנו חמשתנו.
ג'וי הכלב שלנו רץ לשולחן והחל ללקק את ידיו של אבא, גיחכנו. היה מוזר לשבת כולנו יחד באמצע שבוע.
אימא חייכה ואבא סיפר על עבודתו, מה שהוא הספיק לעשות והוא כמובן הושיט לנו את המתנות. כל אחד קיבל סמארטפון חדש ומרי לאחר שביקשה כ"כ הרבה זמן מחשב משלה קיבלה לפטופ. אבא קנה לאימא שרשרת וטבעת ולמעשה כולם יצאו מרוצים. אני קיבלתי אייפון חדש לגמרי, מהחדשים שיצאו לאחרונה וגם וויל קיבל. "תעזבו את הדברים עכשיו, אנחנו נאכל ואח"כ תתעסקו איתם כמה שאתם רוצים." אבא אמר, הנהנו לחיוב והנחנו בצד את הפלאפונים הישנים ואת החדשים.
התחלנו בארוחה מיד לאחר שכל אחד סיפר איך היה לו סדר היום למעשה ככה אנחנו עושים בדר"כ. במקום שיהיה מביך ורק נאכל ולא נדבר אחד עם השנייה וניצור קשר עין אנחנו מדברים לפני. הסתרתי מהם שנפגשתי עם נייל היום וכל התקרית איתו. "למה מקס לא בא?" שאל אבא, "אני לא יודעת אבל אני יכולה להזמין אותו אחרי הארוחה לקפה." אמרתי והסתכלתי על אימא, היא הנהנה לחיוב וחייכה. חייכתי אליהם.

"לאנה, לאור כל הדברים שקורים בחיים שלך לאחרונה אני חשבתי שמגיעה לך מתנה קטנה." אבא שלי הביט בי, "באמת? מה?" שאלתי, "קחי." הוא הושיט לי מפתוח. "אין מצב אבא. קאדילאק?" המכונית הישנה שלי כבר קצת מקולקלת, קשה לה לנסוע למרחקים ארוכים והיא לא מאוד בטיחותית לתינוקת. "אבא. אין לי מילים להודות לך." אמרתי, מחבקת אותו. מיד שלחתי הודעה לאלי שקיבלתי את המכונית, אני רוצה כזו כבר כמה חודשים ורק אלי יודעת עד כמה.
לאחר שסיימנו לאכול הלכנו כל אחד לביתו, אני במכונית החדשה שלי, אבא שלי הגיע איתה וחזר עם אמא שלי והאחים שלי. כשהגעתי הביתה היום הסתיים בצורה מושלמת. קייטלין נרדמה מהר בלי בעיות, אני הצלחתי לישון עד שעה נורמלית עד הבוקר ואז לקום לעבודה ביום למחרת.
בבוקר כשקמתי הרגשתי טוב למדי, הייתי צריכה ללכת לעבוד וביקשתי מאלי רק היום לשמור על קייטלין בזמן שאני בעבודה, אני בכל מקרה חוזרת מוקדם מהרגיל. אמרתי לה שהיא יכולה לצרף את מקס או מישהו אחר לבייביסיטר כתודה על זה שהיא מוכנה לשמור עליה. לבשתי חצאית ג'ינס קצרה, גופייה שחורה וסנדלים שטוחות שחורות. את שיערי פיזרתי ואספתי לאחור רק את השיער מקדימה שלא יפריע לי, ארגנתי את כל הדברים של קייטלין בסלון כדי שאלי תמצא אותם בקלות וחיכיתי לה שתגיע לשמור על קייטלין. הייתי צריכה לצאת לעבודה באחת עשרה והיה לי זמן לחכות וגם לשתות קפה בכיף שלי עד שאלי הגיעה.
למעשה העבודה שלי די מגניבה. אני מאפרת מקצועית לקליפים, הופעות ופרסומות, דברים בסגנון, ואני גם מלבישה לדברים כאלו. לפני שנכנסתי להריון הייתי מדגמנת פה ושם ובדיוק כשהבטן התחילה לצאת התחילו להתקשר אליי ונאלצתי לדחות את ההצעות, אבל עכשיו אחרי שעבדתי הרבה במכון כושר (לשמחתי החבר של אלי, מקס, עזר לי בזה המון כי הוא מאמן כושר), הורדתי את המשקל העודף מההיריון, אני יכולה לחזור לדגמן וממש להתחיל קריירה בזה. אבל מאחר ויש לי תינוקת ואני אמא אני לא מתכוונת לעשות צילומים יותר חושפניים מתחתונים ובגדי ים, בטח שלא עירום חלקי או מלא.
קייטלין שיחקה עם צעצוע על הרצפה, היא כבר יושבת לבד והיא מתפתחת בקצב קצת מהיר מתינוקות ממוצעים אבל זה בסדר. היא ישבה ושיחקה עם צעצוע אחד, הכניסה אותו לפה ולעסה אותו וכמובן דפקה איתו על הרצפה ועשתה לי חור בראש כמו שרק היא מסוגלת לעשות, אבל אני אוהבת אותה יותר מכל דבר אחר שיש בעולם. כמובן שההריון לא היה מתוכנן ואם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור הייתי דואגת לפני לשים לב שאנחנו משתמשים באמצעי מניעה, אבל אני לא מתחרטת שיש לי אותה, היא מושלמת מדי.

הגעתי אל הדירה של לאנה. חיבקתי אותה ולקחתי אל ידיי את קייטלין, אומרת לה שלום. "אני צריכה לזוז, את תסתדרי?" היא שאלה, הנהנתי לחיוב, "כמובן. דודה אליסון תסתדר עם קייטלין כל עוד קייטלין לא תעשה לדודה אליסון בעיות נכון בייב?" שאלתי את קייטלין והיא צחקה, מוחאת כפיים. חייכתי אליה והנחתי אותה על השמיכה שלאנה פרסה על השטיח, שמיכת תינוקות כזו.
"איפה מקס?" שאלה אותי לאנה, משכתי בכתפיי, "הוא לא יכול להגיע. הוא בעבודה. אבל בסדר. אני אסתדר." אמרתי בחיוך קל והיא הנהנה, נושקת אל ראשי ויוצאת מן הבית אך לפני היא הסתכלה עליי, "אני לא צריכה להזכיר לך שהבית שלי הוא הבית שלך ואם את צריכה משהו אל תהססי." היא אמרה, גיחכתי, "את לא רוצה להזכיר אבל הרגע אמרת זאת שוב, אל דאגה אני כבר יודעת." אמרתי בחיוך קל וקרצתי לה. היא חייכה אליי ונפרדה מקייטלין. היא סגרה את הדלת ונותרתי עם קייטלין.
הפלאפון שלי צלצל, זה היה הארי. 'היי הארי.' התחלתי לומר והוא דיבר איתי, 'למעשה אני עסוקה עכשיו, אני שומרת על הבת של חברה שלי. היי יש לי רעיון אתה רוצה לבוא?' שאלתי אותו, מה חשבתי לעצמי זה רעיון מטופש- אך קולו של הארי קטע את מחשבותיי בכך שאמר כן. הארי הוא כמו אח גדול שלי, אנחנו מסתדרים ומספרים הרבה דברים זה אל זו ורוב השיחות שלנו הן די סגורות, אף אחד לא יודע על מה אנחנו מדברים וגם כשהייתי עם נייל פחות או יותר באתי אליו כשרבנו ולאנה הייתה עסוקה בעבודה שלה באתי אל הארי. לא עברה יותר מחצי שעה ונשמעה דפיקה בדלת. "רגע" מלמלתי וקמתי מן הספה, מרימה את קייטלין על ידיי ופתחתי את הדלת. כשראיתי את הארי חיבקתי אותו והכנסתי אותו פנימה. ניגשנו אל המטבח והושטתי לזרועותיו לרגע את קייטלין, מוזגת להארי ולי משהו לשתות והלכנו יחד אל הסלון. הרדמתי אותה והיא נרדמה בלי בעיות. ישבתי עם הארי ודיברתי איתו. הוא שאל מה קרה עם נייל אתמול וסיפרתי לו. "הוא סתם אידיוט בעל אגו נפוח ו-" "אוי. סליחה. אני יודעת שהוא חבר שלך." אמרתי באנחה, הוא חייך אליי ואחז בידי, האצבעות שלנו השתלבו. "זה בסדר אלי." הוא אמר בחיוך. חייכתי אליו חיוך קלוש, נאנחתי.

-נייל-
"איפה הארי?" שאלתי את הבנים, "הוא הלך לאנשהוא." זאין מלמל, שמעתי אותו אומר 'אליסון' מהחדר הסמוך בטלפון וזה עצבן אותי. אני אצרח עליו כשהוא יגיע הביתה כבר.
התעוררתי כשהחבר שלי עוד כואב קצת והלכתי להתקלח. אכלתי וישבתי לראות טלוויזיה עם הגיטרה בידיי מתחיל לקשקש משהו עם האצבעות על המיתרים וזה יצא נחמד. הרגשתי רע מאוד עם עצמי, לא הגיע לאליסון אבל מצד שני היא מעצבנת אותי ואני לא יכול להתנצל כי זה יהרוס את כל הקטע של האגו. אני מתגעגע אליה כל כך, אני יודע שיש לנו המון עניינים לא פתורים אבל הלוואי שלא הייתי עושה את מה שעשיתי ויכולנו עוד להיות ביחד עכשיו.

הדלקתי את הטלוויזיה והנחתי את ראשי על בית החזה של הארי. הארי ליטף את שיערותיי ונשק אל ראשי.
האצבעות שלנו עדיין היו שלובות זו עם זו ועיניי נעצמו לאט לנוכח הליטוף של ידו בשיערותיי. היה לי נעים,
התגעגעתי לתחושה הזו. התגעגעתי להיות עם הארי, אני לא אכחיש לכם. למעשה, הם כל הזמן בסיבובי הופעות, בראיונות, השקות, פרמיירות וכ'ו כך שאין להם זמן להיות כאן בלוס אנג'לס יותר מידי וכשיש להם זמן הם באים לבית שלהם. ככה, אולי עכשיו הארי ואני נאחד קצת את הקשרים בינינו. אני לא יודעת לכמה זמן נרדמתי אבל התעוררתי מן הבכי של קייטלין. הארי עדיין ישן וקמתי באטיות ממנו. ניגשתי אל קייטלין והוצאתי את הבקבוק, חיממתי אותו מעט כמו ההוראות שלאנה נתנה לי והושטתי לקייטלין מיד לאחר שאחזתי בה בשתי ידיי ועזרתי לה לשתות מן הבקבוק. ככה אנחנו עושים בעצם כאשר לאנה לא נמצאת ואין מי שיניק את קייטלין.
"הממ-" הארי מלמל ופקח את עיניו באטיות, "מה השעה?" שאל הארי, "אני לא יודעת. תסתכל בשעון." אמרתי בחיוך קל והוא הוציא את הפלאפון שלו מן הכיס, מתמתח. "את צריכה עזרה?" הוא מלמל בלחש, מתיישב לידי. הנדתי את ראשי לשלילה וחייכתי אליו, מסתכלת על קייטלין היפיפייה. חייכתי אל הארי, הוא חייך אליי. "את יודעת משהו?" הוא מלמל, "הא?" שאלתי בלחש, "את תהי אימא נפלאה. הטיפול המסור שלך בתינוקות והאהבה שלך אליהם. אין ספק שהם לא יאהבו אותך. מאז שאני זוכר אותך ילדים אוהבים אותך. אנחנו אמנם מכירים כמה שנים, שלוש בערך אבל עדיין." הוא אמר, חייכתי אליו, "אני שמחה לשמוע אבל זה עוד מוקדם לדבר על זה שאהיה אימא. אולי, בגיל 25. אולי." אמרתי בגיחוך קל והוא חייך אליי. "רק הבעתי את הדעה שלי אלי." הוא אמר, חייכתי אליו והנחתי את ראשי על הכתף שלו. הוא ליטף את גבי בצורה מעגלית, באמת שהתגעגעתי אליו. "בוא, אשלח ללאנה תמונת מצב. היא דורשת תמונת מצב בכל פעם שהיא נעדרת להרבה זמן ואני משגיחה על קייטלין." אמרתי בגיחוך וביקשתי מהארי לקחת את הפלאפון שלי מהשולחן. הארי צילם את שלושתנו יחד ושלח את ההודעה ללאנה עם כיתוב של 'הכל בסדר, אל דאגה.' חייכתי אליו, הוא מקסים, באמת.

בסיום יום העבודה שלי נסעתי מהר הביתה להתארגן.
אני צריכה בסביבות ארבע לקחת את קייטלין לבדיקות שגרתיות מקיפות אצל הרופא.
התקשרתי להורים שלי להגיד להם שהכל בסדר וגם לאחים שלי שלחתי הודעות שלא ידאגו לכלום, וכשהגעתי הביתה ראיתי את אליסון, הארי שהוא איזה ידיד טוב שלה מאז שהיא ונייל היו בקשר וקייטלין ישנה על הידיים שלה. "היי, צריך להעיר אותה." אמרתי, מחייכת. הרמתי אותה והיא התעוררה לבד, מחייכת אליי. נשקתי ללחייה הסמוקות והשמנמנות והנחתי אותה לשבת על הרצפה עם צעצוע מרשרש. "אלי, אני צריכה עוד שעה לקחת אותה לבדיקות, את רוצה לבוא? גם אתה מוזמן הארי, אם בא לך. או אם תצטרך טרמפ הביתה." חייכתי אליו. שמתי כוס של מיץ עם קרח ומהר הלכתי להחליף בגדים.
לבשתי בגדים שכבר לבשתי השבוע, פשוט אהבתי אותם. את הג'ינס הבהיר שלי, גופייה אדומה וסנדלים חומות. פיזרתי את שיערי ואספתי את השיער מקדימה עם קליפס שלא יפריע לי בפנים ושקייטלין לא תמשוך לי בשיער, היא נורא אוהבת את זה. שמתי עיפרון שחור, מסקרה ואודם אדום חזק, חזרתי לסלון לארגן דברים וחשבתי לעצור עם קייטלין בפארק ולשים אותה בנדנדה לתינוקות או משהו כזה, היא אוהבת להתנדנד ולשחק עם דברים בד"כ.
"אז, רוצים לבוא איתי?" שאלתי את אלי והארי, מרימה את קייטלין מהרצפה ומנשקת אותה כמה פעמים רצופות. "תגידי לדודה אלי שאת רוצה שהיא תבוא." לחשתי לה, קייטלין רק צעקה וניסתה כביכול לדבר ומחאה כפיים באוויר, על הדרך- דופקת את הצעצוע המרשרש שלה מעל העין שלי.

הארי הביט בי, הבטתי בו והוא חייך אליי. "אף פעם לא הייתי בבדיקות של תינוקת. אני אשמח לבוא." הוא אמר בחיוך קל, חייכתי אליו והנהנתי לחיוב. "אנחנו נבוא. וחוץ מזה, קייטלין את לא חשבת שאני אנטוש את אימא שלך נכון?" שאלתי אותה בלחש וחיבקתי את לאנה. "אני אוהבת אותך בייב ואני אהיה איתך לכל אורך הדרך מתי שרק תצטרכי אני כאן. דודה אליסון מתייצבת לשירות." אמרתי לה בחיוך קל. היא גיחכה והתיישבנו על הספה. משכתי בכתפיי והבטתי בהארי, "מתי אתה הגעת?" לאנה שאלה את הארי,
"הארי הגיע לא הרבה אחרי שהלכת. לא רציתי להיות כל הזמן הזה לבד והוא בדיוק צלצל אז הזמנתי אותו." אמרתי בחיוך קל,
הארי הסמיק. חייכתי אליו. הוא כמו אח שלי, אנחנו מקורבים מאוד, אני אוהבת אותו.

כולנו נכנסנו לאוטו שלי והארי ישב ליד קייטלין מאחורה. הגענו לבית החולים שבו יש מרפאת תינוקות, הלכנו לחדר האחות שלמעשה עוקבת אחרי קייטלין עוד מאז שהייתה ברחם שלי בפנים.
היא הושיבה אותה ומדדה היקפי ראש, גוף וכו', שקלה אותה ובדקה שיוצאות לה שיניים. למעשה יש לה שן אחת שבקעה למטה והיא מאוד חמודה ככה, אבל קייטלין סובלת מהכאבים של צמיחת השיניים. "הכל טוב איתה. יש משחה שמאלחשת כאבי שיניים, אז את יכולה להשתמש בזה, לשים לה קצת על המוצץ או למרוח על החניכיים אם היא נותנת לך להכניס אצבע לפה שלה בלי לנשוך אותך." האחות חייכה ונתנה לי את המשחה ההיא. אני מקווה שזה עובד. "רוצים לאכול משהו?" שאלתי את הארי ואלי. הם הנהנו, אז החלטנו ללכת לשבת בבית קפה ולאכול יחד, להעביר את הזמן עוד קצת. טוב לי לצאת מהבית הרבה, אני אוהבת את זה.

הסתכלתי על הארי. לאנה ישבה על יד קייטלין, הארי ישב לידי וחייכתי אליו.
"החלטתם מה תזמינו?" היא שאלה, הנהנתי לחיוב, "אני אקח שייק פירות. לא בא לי לאכול, אני לא כ"כ רעבה." אמרתי במבוכה, הארי הנהן לחיוב, "אני אקח כריך חזה עוף." אמר, הבטנו בלאנה, "ואת החלטת?" שאל הארי בתהייה, היא הנהנה לחיוב וקראנו אל המלצר לקחת את ההזמנה שלנו. הוא הביט בהארי וחייך אליו. כן הבנו שזה הארי סטיילס מוואן דיירקשן, למה כל העולם ואשתו חייב לנעוץ בו ובנו מבטים? הוא בן אדם רגיל, תנו לו פאקינג לאכול בשקט. נאנחתי, פלטתי אנחת עצבים והמלצר לקח את ההזמנה שלנו. הוא הלך אל המטבח והביא את ההזמנה בזמן שחיכינו אליה.
נאנחתי.

הזמנתי לאכול סלט ירוק משולב עם סלט טונה וספרייט, שזה המשקה המוגז היחיד שאני אוהבת למעשה. חיכינו להזמנה ובינתיים קייטלין שיחקה עם הארי, הוא נהנה מאוד לשחק ולהביט בה. "היא כל כך חמודה. אני יכול לקחת אותה?" הוא אמר וצחקתי, כשהאוכל שלנו הגיע ביקשתי מהמלצר אם הוא יכול להביא לנו עגבנייה אחת שלמה ואבוקדו. הוא אכן הביא לנו ואני נתתי לקייטלין לאכול, כי הרי היא אוכלת רק דברים רכים שאפשר לבלוע בקלות ובלי ללעוס.
נתתי לה לאכול והיא דווקא לא עשתה בלאגן, יכלנו לשבת ולדבר סתם, בלי הפרעות. כשהבנתי שאצטרך להניק אותה כי היא בסוף התחילה לבכות ולא אהבה את האוכל שנתנו לה, כמה אנשים במסעדה נעצו מבטים אך נעצתי בהם מבטים בחזרה. זה דבר טבעי וזה מעצבן שאנשים לא מבינים את זה. חוץ מזה, זה לא אומר שרואים לי משהו. אני מאכילה את הילדה שלי, דאמט.

כשסיימנו לאכול במסעדה לאנה נכנסה אל השירותים יחד עם קייטלין לנקות לה כתם שנהיה לה בחולצה. היא נכנסה עם העגלה מה שהותיר אותי ואת הארי לבד. "היי את רוצה נצא נחכה לה בחוץ?" שאל אותי הארי, הנהנתי לחיוב ושלחתי הודעה ללאנה שאנחנו בעצם מחכים לה בחוץ. הארי ואני פילסנו את דרכנו בין היושבים במסעדה ומבטים נשלחו לכיוונים שלנו.
"אני שונאת שעושים את זה." רטנתי, "כשיצאתי עם-" התחלתי לומר ונקטעתי כשהבנתי אל מי אני מדברת, "זה בסדר אלי." הוא מלמל בלחש, נאנחתי. "שיצאתי איתו בעבר כולם הסתכלו עלינו לכל מקום שהלכנו. זה מונע ממך לקבל את הפרטיות שיש לך, או את הפרטיות שנשארה לך. כולם דוחפים את האף שלהם לעניינים שהם לא צריכים." אמרתי באנחה. הארי נאנח והביט בי, "אם היית יודעת עד כמה אנחנו מרגישים כמוך." הוא מלמל, מחייך אליי חיוך קלוש ומבין. "דרך אגב, חבל שנפרדתם. היינו יכולים להיות כולנו יחד בלי בעיות, אני מתגעגע-" "הארי. מה שקרה קרה. לא צריך להתעמק בעבר אלא להתמקד בהווה.
כנראה לא נועדנו להיות יחד, אני ונייל. פשוטו כמשמעותו. הוא טעה, טעות שאני לא יכולה לסלוח עליה. עם כמה שזה כואב לי המשכתי הלאה. בוא נשאיר את הדברים כמו שהם ולא נתעמק בעבר בסדר?" לחשתי לו והוא הנהן לחיוב, מחבק אותי . חיכינו ללאנה.