Baby tell me how to make it right

ישבתי בסלון, תוהה לעצמי אם כדאי לי להעיר את ג'ורג'יה או לא אך למזלי היא קמה. "היי בייב, למה אתה ער" "הקפצתי את נייל אל המוסך. הוא ישן כאן הלילה-" "הכל בסדר איתו?" שאלה אותי ג'ורג'יה, הנהנתי לחיוב. "למה שלא יהיה?" שאלתי, היא משכה בכתפיה וחייכה אליי, "אני לא יודעת, תגיד לי אתה-" "הכל בסדר, אין לך ממה לדאוג." אמרתי באנחה, מכבה את הטלוויזיה והיא הלכה אל המטבח להכין לה כוס קפה. מיד לאחר ששתתה אותה היא התקדמה אל הסלון והתיישבה על ידי, מניחה את ידיה על הירך שלי ומתחילה לעלות מעלה לכיוון המפשעות שלי. רעדתי. ניערתי את ראשי מהר ועצמתי את עיניי, מיד לאחר שפקחתי אותן היא התיישבה מולי, נושקת אל שפתיי ויורדת אל צווארי, מנשקת ומוצצת, היא חיפשה אך הנקודה הרגישה שלי וכאשר מצאה אותה גנחתי. "פאק ג'ורג'יה." מלמלתי בין נשיפה לנשיפה. נשמתי עמוק והזזתי אותה הצידה. היא הסיטה את שיערותיה והביטה בי בתהייה, עיניה נפקחו. "הכל בסדר הארי, אתה מתנהג לאחרונה נורא מוזר-" "ג'ורג'יה. אני חושב שאנחנו צריכים לדבר." מלמלתי לה בלחש והיא בלעה את רוקה, מהנהנת בהיסוס. "על מה אתה רוצה שנדבר?" היא שאלה בלחש, משכתי בכתפיי וקמתי מן הספה. היא הביטה בי, "תראי. את בחורה מדהימה ג'ורג'יה, ואני שמח שהכרתי אותך ויצא לנו לבלות את התקופה האחרונה ביחד אבל-" "הארי, אני לא יודעת מה קורה לך לאחרונה אבל אתה מתנהג בצורה ממש מוזרה-" "בבקשה תתני לי לסיים ג'ורג'יה." לחשתי לה. היא הביטה בי,
"אני חושב שזה לא יעבוד. זאת אומרת זו לא את, את מדהימה ואני מאחל לכל גבר מישהי כמוך. אבל אני כרגע די מבולבל-" "זו היילי נכון?"היא שאלה ואני הרמתי אליה את מבטי, בולע את רוקי. "מה על מה את מדברת-" "מאז הפעם הראשונה ההיא שנפגשתם אז מאחורי הקלעים משהו בך השתנה הארי." "לא. זו לא היא. אני יכול להבטיח לך במיליון אחוז-" "תוכיח לי." היא אמרה, היא קמה מן הספה והתקרבה אליי, נושקת אל שפתיי. נישקתי אותה. הפלתי אותה על הספה ורכנתי מעליה. כשהתמקמתי מעליה בכדי לחדור לתוכה היא הביטה בי, כן כאלו אנחנו, זריזים. אין לנו סבלנות לכל המשחק המקדים ולהתגרות הזו. כשהתחלתי לחדור לתוכה היא גנחה, שורטת את הגב שלי. וכאשר החלפנו תפקידים בכך שהיא כביכול רוכבת עליי עצמתי את עיניי, נשען עם ידיי לאחור והן תומכות בראשי. עצמתי את עיניי, נושך את שפתי התחתונה. "פאק היילס-" ואז, קלטתי מה אמרתי. פקחתי במהירות את עיניי והיא הפסיקה, נעצרה לשנייה ועיניה נפקחו, ידיה הונחו על פיה כלא מאמינה והיא סטרה לי. קמה מעליי ומתלבשת. "אני לא מאמינה-" "אבל ג'ורג'יה-" התחלתי לומר בכדי לעצור אותה, סובבתי אותה אליי והיא דחפה אותי על הספה, לוקחת את התיק צד שלה ואת המפתחות של הדירה ופשוט הולכת ואני? נשארתי לשבת שם, הייתי בעצמי בהלם ממה שקרה כי הרגע אמרתי לה שאני אישית לא מרגיש שום דבר כלפיי היילי, אני יודע שאולי זה שקר לבן אבל אני בעצמי מבולבל כרגע אני לא רוצה להסתמך על דברים סתם.
נאנחתי, אני מכיר אותה, היא תחזור בערב. היא צריכה את הזמן שלה להירגע ואני אתן לה אותו. ומה אני אמור לעשות עכשיו לעזאזל? נייל בטוח כבר נמצא עם היילי ואני לא רוצה להיתקע כאן לבד, בטח שלא אחרי מה שקרה עכשיו אני סתם אדכא את עצמי ואנסה לרדוף אחריה למרות שאני יודע שהיא צריכה את הזמן שלה להירגע, כי אני מכיר אותה. אני לא התכוונתי לפגוע בה, באמת שלא! אני לא יודע למה בכלל קראתי לה היילי. אוח, מאז שהבחורה הזו התעוררה, מאז שהיא ואליסון נכנסו אל החיים שלנו הכל נהיה קצת יותר מסובך. אני לא יודע להסביר בכלל למה אפילו, כוס אמק! מידית לקחתי את הפלאפון שלי והאצבעות שלי הקלידו את ההתחלה של השם 'אלי', נשמתי עמוק וחייגתי לאליסון. אני לא יודע מה היה האינסטינקט הזה. אבל כשהיא ענתה די הוקל לי. 'היי אליסון, זה הארי. מה שלומך?' שאלתי אותה, 'היי הארי. הכל בסדר תודה.' היא אמרה די בהיסוס. העברתי את ידי מאחורי עורפי, מתנשף קלות ונאנח. 'תקשיבי, את עסוקה?' שאלתי אותה. 'הממ, לא כ"כ למה?' היא מלמלה בתהייה, 'בא לך לעשות משהו? אפשר שסתם תבואי לכאן לראות סרט או שנצא להסתובב, אני צריך לנשום אוויר-' 'אין לי בעיה. מתי אתה רוצה?' היא אמרה במהירות, חיוך קל התפרס על פניי, אני צריך את השקט הזה. 'עוד חצי שעה.' אמרתי לה, 'אוקיי. אין בעיה.' היא אמרה, 'אני אבוא לאסוף אותך?' שאלתי בהיסוס, 'אוקיי.' היא מלמלה ונתנה לי את הכתובת שלה אף על פי שאני יודע מה הכתובת שלה מכיוון שהסענו אותה חזרה מבית החולים אל הבית שלה. משכתי בכתפיי ונכנסתי אל חדר השינה להתארגן כמובן מיד לאחר שהרגעתי את ה'חבר' שלי שם למטה שדי השתולל ממה שקרה שם עם ג'ורג'יה.
משכתי בכתפיי ולבשתי מכנס שחור וחולצת טריקו שחורה. (מה שהוא לבש בהתחלה בTMH, החולצה השחורה המצוירת הזו), נעלתי את נעלי העור החומות שלי ונעמדתי אל מול המראה, מסדר את השיער ושם בושם ודאודורנט. שמתי את השעון שלי והכנסתי אל הכיס שלי את הארנק ואת הפלאפון שלי. לקחתי את צרור המפתחות שבהן היו מפתחות הרכב ושל הבית. ווידאתי שהכל סגור וכל האורות מכובים ויצאתי מן הבית, יורד במעלית לכיוון החניון של הבניין וכשיצאתי מן המעלית התקדמתי אל הרכב. נכנסתי אל המכונית והתנעתי אותה, מחייג לאליסון ומודיע לה שעוד חמש דק' אני אצלה מכיוון שבשעה הזו אין כ"כ פקקים. וכך היה, הגעתי אליה אחרי 10 דק' לערך וכמובן צפרתי לה. היא יצאה מדלת הכניסה וחייכה אליי, סוגרת את הדלת אחריה. חייכתי אליה והיא נכנסה פנימה אל הרכב, חיבקנו זה את זו והיא נשקה ללחיי. חייכתי אליה, "בוקר טוב. איך ישנת?" שאלתי אותה והיא חייכה אליי, "בסדר גמור, ואתה?" היא שאלה ברוך. "ככה ככה אבל אני מניח שיהיה בסדר." אמרתי במבוכה והיא הנהנה. "הממ, לאן אנחנו ניסע?" שאלה בתהייה, "אני מכיר מסעדה טובה באיזור, אני והבנים יושבים בה די הרבה כשאנחנו נמצאים ביחד בלונדון." אמרתי לה והיא הנהנה. "מקובל עליי. אם אתה ממליץ עליה אני לא-" "זה בסדר." אמרתי בגיחוך והיא הסמיקה קלות. התנעתי את הרכב ונסעתי אל כיוון המסעדה.