וואן שוט על הארי שפעם כתבתי <:

זה מלפני שנה בערך, אבל אני אישית אהבתי אותו.
ולכל מי ששלחתי ומי שקרא אמר שהוא מדהים אז...
אני אשמח לקבל תגובות גם מכם  

----------------------

"אני מבטיח לך" - וואן שוט על הארי:

זה היה סוף שבוע רגיל, כמו כל סוף שבוע אחר. הייתי בביתה של אן יחד עם הארי, נרגעים משבוע ארוך ועמוס במיוחד. הארי ואני בדיוק אכלנו, מחייכים אחת לשנייה ומתנשקים בכל רגע נתון. "אוח, אתם כזה דבק" צחקה ג'מה מהסלון, "סתמי" החזיר לה הארי, צחקתי. הארי סיים לאכול בזמן שאני המשכתי לאכול. הארי צחק והעביר את ידו על ביטני העגלגלה. "מה? אני צריכה להאכיל עוד מישהי, לא רק אותי." גיחכתי, ניגבתי את שפתיי במפית ולגמתי מן המים. "את תהיי אימא מדהימה, אין לי ספק בכך." נישק אותי ועזר לי לפנות את הכלים לכיור. לקחתי את הסינר, "היי, אני שוטף קלים ואת נחה. לכי לסלון אני כבר מגיע" אמר הארי, נישקתי אותו בלחי והתיישבתי על יד ג'מה. "כמו שהארי אמר, את תהיי אימא מדהימה" אמרה, חייכתי. "תודה" אמרתי וצפיתי יחד איתה בסרט, לאחר כמה דקות הארי הצטרף אלינו. "התגעגעת אליי?" נישק אותי והתיישב ביני לבין ג'מה. "אוחח" מלמלה, הארי הכה אותה בכתפה. "אידיוט" אמרה, צחקתי. תמיד אהבתי את הריבים האלה שלהם. הנחתי את ראשי על כתפו של הארי, הוא הניח את ילדו מאחורי עורפי והעביר את ידו בשערי. צפינו יחד בסרט עד שחשתי כאב חזק מבטני וצרחה מפי נשמעה בכל הבית. "מה קרה?!" נכנס הארי לפאניקה. "הכאבתי לך? עשיתי משהו?" שאל. "לא עשית כלום, אני חושבת שירדו לי המים. התינוקת צריכה להגיע בכל רגע." אמרתי, נאנקת מכאבים. "אני לוקח אותך לבית חולים. עכשיו." אמר הארי, לוקח את המפתחות של המכונית שלו ועוזר לי לקום ולהגיע למכונית. "אני ואימא עוד מעט נגיע אל בית החולים, אנחנו נודיע לכולם גם לבוא" אמרה ג'מה להארי, הוא הנהן בראשו. הוא הושיב אותי במושב על יד הנהג ולאחר מכן נכנס הוא למכונית במהירות, חוגר חגורה ומתחיל לנסוע כמה שיותר מהר אל בית החולים. "תנשמי עמוק, אנחנו כבר מגיעים." ניסה להרגיע אותי הארי ועשיתי כדבריו, נשמתי עמוק אך הכאבים לא הפסיקו. הארי ניגב דימעה שירדה לו על הלחי ונשף אוויר מפיו, כמו בכל הפעמים שהוא עושה כאשר הוא עצבני או לחוץ. "מה יש לך? אני זו שצריכה לבכות" צחקתי. "אני פשוט שונא לראות אותך סובלת." חייך. "אל תדאג, עוד מעט כל זה יהיה מאחורינו." אמרתי, מנשקת אותו כאשר הגענו אל בית החולים ולאחר מכן שוב צורחת אל השמיים. הארי עזר לי לצאת מן הרכב, תומך בי כל הדרך עד לבית החולים. "חברה שלי צריכה ללדת! אני צריך עזרה דחוף!" צעק הארי, מיד כמה אחיות הגיחו עם כיסא גלגלים. התיישבי על הכיסא, משתדלת להסדיר את נשימתי. לקחו אותי להחליף לבגדי בית חולים מכוערים במיוחד ולאחר מכן לחדר המתנה, לחכות לרופא.

נקודת מבט של הארי:
לקחו אותה לחדר המתנה, לחכות לרופא. "היי, אני רוצה להיות בלידה" אמרתי לאחת האחיות שהיו שם. "אתה האבא?" שאלה, הנהנתי בראשי. "בוא, אני אתן לך מספר דברים לשים על בגדייך, אנחנו לא רוצים חיידקים בחדר לידה." אמרה והלכתי אחריה, שם שקיות על נעליי, מעין ניילון ירוק מוזר על גופי וכיסוי לראשי. שיצאתי מהחדר בו הייתי, כל הבנים כבר היו שם יחד עם אמי, אחותי ומשפחתה של -השם שלך-. "מתאים לך הדבר הזה על הראש" צחק נייל, "תודה" צחקתי בחזרה. "אז מה? הארי שלנו הולך להיות אבא?" אמר ליאם וצחקנו. "אני מאחל לכם את כל הטוב, ובקרוב חתונה, כן?" הצביע עליי לואי, צחקנו וחבקתי לכולם, לאחר מכן גם למשפחה שלה, לאימי ולג'מה. -השם שלך- הובלה על מיטה מאחד מהמסדרונות כאשר היא מתנשפת וצועקת. כולם התקרבו אל המיטה, נשקתי לראשה. "אנחנו לא יכולים לחכות עוד הרבה זמן, היא צריכה ללדת בכל רגע. אתה האבא?" הביטה בי, הנהנתי. "ניחשתי ככה. בוא איתנו" אמרה והתקדמנו אל חדר הלידה. "בהצלחה!" צעקו הבנים כאשר היינו כבר מאחורי שתי דלתות גדולות, במסדרון המוביל לחדר לידה. אחזתי בידה, "עוד מעט זה נגמר. אנחנו נעבור את זה." אמרתי לה וחייכתי, היא חייכה אליי.
נכנסנו אל חדר הלידה, מלא במכשירים מוזרים. העבירו את -השם שלך- אל המיטה אשר הייתה בחדר, חדר המלא באחיות ו-ווילונות כאלה ואחרים. לא יכולתי לראות אותה ככה, צועקת לאלוהים שכואב לה. "יפה לי כיסוי הראש?" שאלתי אותה והצבעתי על ראשי, מנסה לגרום לה לחייך. היא הסתכלה עליי וגיחכה, "הולם אותך מאוד" אמרה, חייכתי. לאחר מכן נכנסה לחדר מישהי. "את -השם שלך-?" שאלה, היא הנהנה בראשה. "אני אלכס ואני אהיה המיילדת שלך." אמרה וחייכה אל שנינו, הבטנו אחד בשנייה. נשקתי לראשה, "יש לנו מספר דברים אחרונים לסדר ואז נתחיל בלידה. את מוכנה?" שאלה אותה, היא הנהנה בראשה ואחזה בידי. "כל מה שחשוב זה שתרגעי ולא תילחצי. בתור אימא לשלושה, בקרוב ארבעה, אני אגיד לך שאני יודעת שזה כואב. אבל בסופו של דבר, ברגע שתחזיקו בידכם את הדבר המדהים הזה ששניכם יצרתם, אני מבטיחה לכם שאין הרגשה מדהימה מזו." -השם שלך- הנהנה בראשה וחייכה, אלכס יצאה למספר דקות ואני נשארתי איתה. "הארי אני מפחדת" אמרה והביטה בי בעינייה. חבקתי לה כך שאני עומד וראשה נמצא תחת הזרוע שלי, מלטף אותה. "שמעת מה היא אמרה, לא להילחץ. זה כואב אבל אל תדאגי, הכל יהיה בסדר. אני כאן איתך." אמרתי לה, בדיוק אלכס נכנסה אל החדר וסגרה את הדלת אחריה. "אוקיי, אנחנו מתחילים בלידה" אמרה. עמדתי על ידה, היא אחזה בידי בכל כוחה וצרחה לשמיים. "תדחפי" אמרה לה אלכס. היא עשתה כדברייה ודחפה בכל כוחה, לא מפסיקה לצעוק. התקדמתי כמה צעדים למאחורי אלכס ושאר הרופאות, רואה כיצד מתקדמת הלידה. לאט לאט התחילו לראות כיצד הראש הקטנטן ביצבץ החוצה. "הארי!" צעקה, חזרתי מיד אליה והיא אחזה בידי, מחדירה אל ידי את ציפורנייה. "תדחפי חזק יותר" אמרה לה אלכס וכך עשתה, תוך כדי שצעקותייה רק מתחזקות. "חזק יותר, חזק יותר. את יכולה." אמרתי לה, "תנשמי מהר" הדגמתי להאיך לנשום. היא נשמה כמו שאמרתי לה ולאחר מכן נאנקה מכאבים. "חזק יותר" אמרתי, "תסתום כבר נודניק!" צעקה. סתמתי מיד את פי, בכל זאת לידה זה לא דבר פשוט.
כעבור כ40 דקות אחזה אלכס בשתיי ידיה את התינוקת, מראה לנו אותה ואומרת "מזל טוב, נולדה לכן תינוקת בריאה ושלמה." -השם שלך- הביטה בי בחיוך, מזיעה קצת ונאנחת בזמן שלקחו את התינוקת לשקילה ועוד מספר בדיקות. לקחו אותה אל חדר המנוחה אשר בין כל מיטה יש וילון המפריד בין היולדות. התיישבתי על ידה, "הארי אני מצטערת על מה שאמר-" החלה לומר אך קטעתי אותה. "עזבי, שכחתי מזה כבר. לא קרה כלום." אמרתי ונישקתי אותה. דלת החדר נפתחה, אחת מן האחיות נכנסה כאשר בידה גוף זעיר עטוף בשכבות רבות של שמיכות חמימות. "-השם שלך-?" שאלה. "פה" אמרתי והרמתי את ידי. "מזל טוב" אמרה והושיטה לידייה של -השם שלך- את התינוקת. ראיתי את הבעת פנייה כאשר קיבלה לידייה את התינוקת, התינוקת שלה. אושר התפרס על כל פנייה וחיוך רחב הופיע בין שינייה. "איך אתה חושב לקרוא לה?" שאלה וליטפה את ידה הקטנטנה של התינוקת. "מה את חושבת על השם דארסי?" שאלתי אותה. "השם הזה מדהים." אמרה וחייכה, נישקתי אותה בדיוק שהמשפחה והבנים נכנסו לחדר. "היי, אסור שהרבה יבקרו באותו זמן." אחת האחיות אמרה. "באנו רק להגיד מזל טוב, לראות מה שלומה ואנחנו הולכים." השיב לה לואי, היא גלגלה את עינייה ויצאה מן החדר. הבנים מיד התנפלו עליי, "שקט, אל תעשו רעש. שלא יעיפו אותכם מפה." צחקתי וסידרתי את שיערי. כולם שאלו לשלומה של -השם שלך- והביטו בדארסי. "אז למי היא דומה?" שאל זאין. "להארי" "ל-השם שלך-" כל אחד אמר את דעתו, "היא דומה להארי" קבע ליאם. כולם הביטו שוב בדארסי והסכימו פה אחד שהיא דומה לי. הבטתי ב-השם שלך-, היא סימנה לי להגיד לכולם שהיא רוצה לנוח. היא לא רצתה לראות אף אחד. "תקשיבו, אולי תבואו לבקר מחר? אני, ובעיקר היא, רוצים לנוח." אמרתי, הנהנו כולם ונפרדו ממנו, מאחלים לנו מזל טוב ומותירים אותנו לבד בחדר. "גם אני יכול להחזיק אותה?" הבטתי בה עם פני הכלבלב שלי, היא צחקה והושיטה את דארסי אל ידיי. "תודה" חייכתי ובשניות אחדות -השם שלך- נפלה לשינה עמוקה, מה שגרם לי לחייך יותר.
החזקתי אותה בין ידיי, מפחד לעזוב, מפחד לעשות תנועה לא נכונה. "היי דארסי. זה אני, הארי, אבא שלך" הושטתי לה את האצבע שלי, היא אחזה בה חזק בכל ידה. הבטתי בה, עטופה בכל השמיכות האלה המכסות את גופה הקטנטן ושתי עינייה עצומות. "איך אני יכול לגרום לה לפתוח את העיניים?" שאלתי את אחת מהאחיות שהייתה שם. "תרים אותה" אמרה. הרמתי את דארסי מעליי, עיניי הקטנטנות נפתחו לאט לאט. "כמו שחשבתי" הורדתי אותה אלי ידיי, מחבק אותה. יש לה את צבע העיניים של אמא שלה, בצבע [צבע העיניים שלך] ושיער [צבע השיער שלך] בדיוק כמו של אימה. החיוך שהיה על פניי רק גדל וגדל מרגע לרגע. אלכס צדקה, ברגע שאתה מחזיק את הדבר הקטן הזה שאתה והאדם שאתה הכי אוהב יצרתם, זו ההרגשה הכי מדהימה בעולם. אני לא יכול לתאר עד כמה אני אוהב את התינוקת הזו וכמה שהיא חשובה לי, אפילו שאני עוד לא מכיר אותה. אני מבטיח שאני אשמור עלייה כל הזמן, אני לא אתן לאף אחד בעולם לפגוע בה. אף פעם. "אני מבטיח לך שאני אשמור עלייך." נשקתי למצחה הקטן ומחבק אותה, מקרב אותה קרוב כמה שיותר אליי. "אני אוהב אותך" אמרתי לה כשדמעה זולגת לי מעיניי והחיוך לא יורד מפניי.


בבקשה תתנו לי ביקורת זה חשוב לי

כוסאמקקק...פיילס הארייייייייייייייייייייייייייייי
זה מושלם
ביייי